500 year old prediction

 

בקש יעקב לגלות את הקץ יוסף אבן יחיא predicted (500 years ago) in his פירוש on דניאל:(ח:י"ד)   "Approximately at the end of the year 5,700 (1940) perhaps a few years earlier or a few years later the end (of Galus) will B'ezras Hashem arrive.    The בני ישראל will be able to live safely in ארץ ישראל for the last 300 years of the  6th thousand years. All (גויים) will see that the truth is with them (בני ישראל)   The בני ישראל will enjoy spiritually and physically as opposed to the גלות where they suffered spiritually and physically. ----- ------  Since בני ישראל were punished with the yoke of Galus therefore all will enjoy even the empty ones (non-frum etc.) the pleasures of the physical Gan Eden and עולם הבא הרוחני.   This will be a sign and show the whole world  how foolish  they were and how great the בני ישראל are."

 

8:14

אז ענני פלמוני המדבר ומשפיע. עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. אמר ן׳ יחייא הנה הפקידה אשר פקד ה׳ את עמו בימי כורש לתת להם לחם והתורה והמקדש היתה פקידה חלושה וכפי הכנתם כי הגדולים שבישראל לא רצו לעלות מן הגלות ולא עלו עם עזרא רק הריקים שבם וכאומרם ז״ל לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. ולהיות כי מרשעי׳ יצא רשע חטאו בבית שני ויענם ה׳ פעם אחר פעם ולא שבו אליו ולכן בסוף נחרב ביתו ונשרף היכלו ונגלו ישראל בין האומות. ושאלת דניאל פה למלאך המדבר על ידיעת קץ הגלות וחרבן הבית לא היה על הצרה הפרטית מאנטיוכוס כי ממנה נצלו על ידי החשמונים אחרי ימים מעטי׳ שלא יפול על זמן כזה האמירה ואתה סתום החזון כי לימים רבים. רק על ידיעת הקץ האחרון כי שם יתמו ואז ימותו כל צרות ישראל ולא ישובו עוד לחטוא ולקבל עונש והוא בזמן ביאת המשיח. ואז ענהו המלאך כי יתמיד מעת החזון ההוא עד הערב והלילה מהבקר והיום מאלפים ושלש מאות שנה שאז נצדק קדש לעד ולעולם. והנה משנברא העולם עד שקם כורש הפרסי שלשת אלפים ושצ״א שנים שאז בימים ההם ומעט קודם בימי בלשצאר ודריוש ראה דניאל החזיונות האלה. באופן כי בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב אם מעט קודם או מעט אחר כך יבוא קיצנו בעזרת ה׳ למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם כשלש מאות שנה מהאלף הששי למען יתראה לעין כל היות האמת אתם ויהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש. ויהיו המאות שלשה להיות כי בסך ההוא יפול החזקה ויאומת הדבר היותו בלתי מקריי בהתמידו הסך ההוא. ואחר כך באלף השביעי יהפך העולם לתהו כאשר בתחלה כי שית שנין הוי עלמא וחד חרוב והוא שנת השמיטה מהאלפים. ואין להאשים העליון על אורך הגלות בעולם הזה ועל קוצר טוב הגאולה אחר תחיית המתים. יען כי העולם הלז ההווה ונפסד הוא מן העובדי אלילים הנפסדי׳ והעולם הנצחי הוא מישראל אשר להם הנפשות אלהיות הנצחיות. ואם ישראל נענשו בעול הגלות אפילו הריקים שבהם יהנו בטוב הגן עדן הגופני והעולם הבא הרוחני. ואותו הטוב המעט מהעולם הזה אשר ינתן להם בסוף האלף השישי הוא לאות ומופת שהם בני עליה. ויראו כל העולם ויושבי תבל סכלותם מקדם ומעלת ישראל וישערו מטובם הגופני הטוב הרוחני אשר ירשו בני הגלות אחר המות ולנצח נצחים וכן לתת שכרו גם כן לגוף החמרי אשר קבל עונש בגלות.




 

יוסף בן דוד אבן יחיא

תולדות חייו

רבי יוסף נולד בפירנצה בשנת 1494 להוריו שגלו מפורטוגל וספרד לאיטליה. אביו היה רב, דיין, מדקדק, ופילוסוף, והשתייך למשפחת יחיא המיוחסת. רבי יוסף גדל והתחנך בבית הוריו בעיר אימולה. למד בנערותו בישיבת רבי יהודה מינץ בפאדובה, והיה לתלמיד מבין בדינים והלכות. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את אביגיל בת דודתו. מאז עסק בפירוש המקרא, ובמקביל במדינאות ובמסחר. נחשב לאחד מגדולי החכמים של תקופתו. נפטר בשנת 1539, ובמצוותו כעשר שנים לאחר מותו שלחו בניו את עצמותיו לא"י, ורבי יוסף קארו התעסק בקבורתו בצפת. לרבי יוסף ואשתו נולדו שלשה בנים וארבע בנות, מהם התפרסם רבי גדליה אבן יחיא, מחבר ספר "שלשלת הקבלה".^[1]