The President

 

---

אשר נשיא יחטא   או אפשר לאמר שהוא לשון ודאי, ולזה לא נכתב אם נשיא יחטא כמו שאמר אם הכהן המשיח יחטא, ואמר אם כן ואם כל עדת ישראל ישגו, כי הכהן הגדול נזהר מן החטא לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לענין צרכי גופם ומזונותם בין לענין כפרת נפשותם, וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק, אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי לפי שהנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במדה הזאת, הוא שכתוב (דברים י״ז:כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו, ומפני זה כתוב (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם, מה ענין שהתנדבו אבנים יותר משאר דברים, אלא לפי שהאבנים היו על לב אהרן לזכרון להם לפני ה', והנשיאים לבם גס בהם לפיכך הביאו אבנים שיתכפר להם. ר' בחיי ויקרא ד: כ"ב Alternatively, we could understand the word to reflect a definitive statement, i.e., the תורה assuming that at one point or another a נשיא will sin and will have to offer a חטאת. This then would account for the fact that the תורה did not choose to write אם נשיא יחטא, "if a נשיא will sin, etc." Seeing that the תורה had written אם הכהן המשיח יחטא, "if the כהן גדול will sin," and it had written ואם כל עדת ישראל ישגו, "and if the entire congregation of Israel err, etc.," the reason could be that seeing the כהן גדול is so careful not to sin, and the entire סנהדרין cannot be presumed to err, the תורה did not want to write the word אשר in those instances which would have made a flat statement that these representatives of the כלל ישראל who are imbued with קדושה would commit בשוגג sins. A king, , is much more likely to err and sin; therefore, the תורה used the expression אשר, to indicate that the תורה considers the fact that a king will sin at one time or another as a given. Kings have a hard time combating their גאווה, and it is therefore not unusual for them to become guilty of sins.  The תורה  legislated certain restrictions on them to restrain their feeling of being all-powerful and above the law The נשיאים- the nearest thing to kings the בני ישראל had in those days- donated the אבני שהם for the shoulder piece and חשן of the כהן גדול, as they were to atone for the sin of גאווה.